פמה צ'ודרון היא נזירה בודהיסטית אמריקאית והיא המורה הראשית במנזר הטיבטי גאמפו אבי, אשר בנובה סקוטיה, קנדה. מתוך ספרה  "כשהדברים מתפרקים" מובאים הדברים הבאים:

כשהדברים מתפרקים, ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו, המבחן לכל אחד מאתנו הוא היכולת להישאר על הגדר ולא לנסות להיאחז במוכר.  הרגע הזה הוא הרגע המושלם.

נרגעים עם הדברים כמות שהם.  מה שיקרה אחר כך תלוי כבר בנו, עד כמה אנחנו מוכנים להרפות ולשחרר את האחיזה שלנו ולהיות כנים עם עצמנו.

• אנחנו מוותרים לגמרי על השליטה ומניחים לתפיסות ולאידאלים להתפרק.  לא מנסים לפתור בעיה, לסלק את הכאב או להיות בני אדם טובים יותר.
• פשוט לעצור במקום למלא מיד את החלל.  העצירה הזו היא חוויה שמשנה אותך.  באמצעות ההמתנה אנחנו מתחילים להתחבר עם חוסר השקט היסודי וכן עם תחושת המרחב היסודית.
• אם נסכים לוותר על התקווה, שחוסר ביטחון וכאב יימחו מן העולם, נקבל את האומץ להירגע עם רעיעותו של מצבינו.  זהו הצעד הראשון במסלול.
• פחד הוא תגובה טבעית להתקרבות לאמת.
• המסע הרוחני, אין משמעו הגעה לגן עדן ומציאת מקום ששווה להתמקם בו אחרי כל המאמץ.
• יש להכיר את שמונה הדהארמות הארציות [עונג וכאב, אובדן ורוח, שבח ואשמה (ביקורת), תהילה ובושה] ולראות איך הן לוכדות אותנו, צובעות את תפיסת המציאות שלנו.   אחר כך נבחין שהן אינן מוצקות כל כך.
• הדרך להיות ערים וחיים היא לוותר ולהרפות, לתת לעצמנו למות רגע אחר רגע בסיום כל נשיפה.  כשנתעורר, נוכל לחיות באופן מלא בלי לחפש עינוגים ולהימנע מכאב.  לא נצטרך לשחזר את עצמנו מחדש בכל פעם שאנחנו מתפרקים.
• כך, במרחב פתוח ולא שיפוטי נוכל להכיר במה שאנחנו מרגישים.  רק כאשר איננו שבויים בגרסתנו למציאות ומבינים כיצד אנו הופכים עצמנו תמיד לטועים או צודקים, נוכל לראות לשמוע ולהרגיש מי באמת הם האחרים.
• בכל פעם שאיננו יכולים להגן על עצמנו מהפגיעות של מצבנו, מהשבירות הבסיסית של הקיום, נוכל לתת לכאב של העולם לגעת בלבנו ולהפוך אותו לחמלה.

יוגה בגליל – יוגה בצפון – יוגה בראש פינה – יוגה בצפת